הריצו מבחן z למדגם אחד למקרה שבו סטיית התקן של האוכלוסייה σ ידועה באמת: הזינו את ממוצע המדגם, את σ, את גודל המדגם ואת הממוצע המשוער כדי לקבל את z ואת ערכי ה־p שלו.
בבדיקות סטנדרטיות עם סולמות מבוססים ותיקים, בתהליכי ייצור המאופיינים על פני שנות נתונים, ובבעיות מספרי לימוד. אם σ נאמד מאותו מדגם, מבחן ה־t הוא הכלי הנכון.
כי ידיעת σ מסירה שכבה של אי־ודאות. הזנבות הכבדים יותר של התפלגות t ב־24 df מתמחרים את הסיכוי ש־s מעריך בחסר את σ; z אינו משלם את המחיר הזה.
0.05 הוא המקובל, 0.01 מחמיר יותר. בחרו לפני שמסתכלים על התוצאות, ודווחו על ערך ה־p המדויק לצדן — המחשבון הזה תמיד מציג אותו.
z = (x̄ − μ₀) ÷ (σ ÷ √n). ערכי P מגיעים מפונקציית ההתפלגות המצטברת הנורמלית הסטנדרטית Φ: p דו־זנבי = 2 × (1 − Φ(|z|)).
נתונים: x̄ = 105, σ = 15, n = 25, μ₀ = 100.
שלבים: טעות תקן = 15 ÷ 5 = 3. z = 5 ÷ 3 = 1.667. Φ(1.667) ≈ 0.9522. p דו־זנבי = 2 × (1 − 0.9522) = 0.0956.
תוצאה: z = 1.667, p ≈ 0.0956.
הוסיפו את המחשבון הזה לאתר או לבלוג שלכם — הוא חינמי לחלוטין, אינו דורש הרשמה, ותמיד מציג את הגרסה העדכנית ביותר. העתיקו את הקוד שלהלן והדביקו אותו בדף שלכם היכן שאתם רוצים שהמחשבון יופיע. שמירת שורת הקרדיט הקטנה “Powered by Loona Automation” מתחת להטמעה עוזרת לשמור על הכלי הזה בחינם — אבל אתם חופשיים לעצב אותה או להסיר אותה; הכלי עובד בכל מקרה.